תוכנית ספדיה

פעילות נגד תוכנית ספדיה. בשמאל התמונה דב חנין.

תוכנית ספדיה (ספדי) (תמ"מ 1/37, תוכנית מערב ירושלים) הייתה תוכנית מתאר מחוזית להרחבת העיר ירושלים מערבה בשטח של כ-26,600 דונם. התוכנית, שהועלתה ב-1998, קרויה של שמו של מתכננה, האדריכל משה ספדיה. התוכנית נדחתה בפברואר 2007 על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה לאחר קמפיין מחאה גדול של ארגוני הסביבה בישראל.

התוכנית

התוכנית כללה הרחבה של השטח הבנוי של העיר לכיוון מערב, בשטחים שסופחו אליה ב-1992 במסגרת ועדת קוברסקי, במטרה לבנות בהם כ-20,000 יחידות דיור. עיקר הבינוי בתוכנית היה בשני מתחמים: הר חרת הסמוך למבשרת ציון ולמעיין הסטף, ורכס לבן, שבמרכזו המושבים אורה ועמינדב. ברכס לבן תוכננו 10,000 יחידות דיור, חלקן במגדלים על קו הרכס. בהר חרת תוכננו 7,400 יחידות דיור, ובמרכז המתחם בתוך המחצבה שאינה פעילה, תוכננו מגדלים שישמשו לתעסוקה. 2,000 יחידות דיור נוספות תוכננו במצפה נפתוח, סמוך לשכונת רמות, שהופרד מתוכנית ספדיה וקודמו בתוכנית נפרדת. בדומה לתוכנית ספדיה, גם תוכנית זו נפסלה בספטמבר 2008, בהוראת בג"ץ.

התוכנית קמה ביוזמת, ראש העיר אהוד אולמרט, מהנדס העיר אורי שטרית (שהיה תלמידו ועמיתו של ספדי עד שנת 1993) ועוזיאל וכסלר מנהל הרשות לפיתוח ירושלים (שהייתה באופן רשמי הגוף שהזמין את התוכנית). לטענתם יזמו אותה מתוך דאגה מהגירה שלילית של צעירים ומשכילים מהעיר אל ערים ויישובים אחרים, כמו גם מגודלה היחסי של האוכלוסייה הערבית בעיר. בנייה של שכונות חדשות אמורה לפי התוכנית לאפשר לירושלים לעודד צעירים לעבור לגור בה. יעד התוכנית הוא רוב יהודי של 70% בתחומי העיר ירושלים. התוכנית אושרה בוועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) בדצמבר 2002. התוכנית כללה גם את סלילת "כביש הטבעת המערבי" של ירושלים, שהוכרז על ידי הוועדה לתשתיות לאומיות כפרויקט תשתית לאומית במאי 2003 (תוכנית תת"ל 1). הכביש אמור לחבר בין כביש תל אביב-ירושלים (כביש 1) במחלף מוצא לשכונות הצפון-מערביות של ירושלים ולכביש 39 המתוכנן לעבור מצומת האלה לדרום-מערב ירושלים.

המחלוקת סביב התוכנית

הר חרת

תוכנית זו גררה התנגדויות רבות מצד רבים בעיקר בשל העובדה שהיא מתוכננת לפגוע בשטחים פתוחים בהרי ירושלים. מתנגדי התוכנית טענו כי הבנייה תכלה קילומטרים רבים של טבע ונוף ייחודי.

עוד נטען נגד התוכנית שהיא תעודד פרבור ועל ידי כך תגרום לבעיות המיוחסות לפרבור כגון החלשת מרכז ירושלים ומעמדן של חנויות קטנות ושווקים לטובת קניונים מחוץ לעיר, ייקור ההוצאות הציבוריות והפרטיות לתחזוקת מערכות תשתית, הגדלת התלות בנסיעה ברכב פרטי אשר תוסיף לעומסי תנועה, תאונות דרכים, וזיהום אוויר, פגיעה בשוויוניות של קבוצות ללא יכולת תחבורה פרטית, הפקעת המרחב הציבורי לטובת כבישים ומכוניות והקטנת הכדאיות הכלכלית של תפעול תחבורה ציבורית בגלל הקטנת צפיפות המגורים. המתנגדים לתוכנית טוענים כי העירייה מתעלמת מהבעיות במרכז העיר המצריך טיפול דחוף על מנת שלא יצאו ממנו תושבים, וכי הדרך להגדלת האוכלוסייה של העיר אינה הרחבת שטחה אלא עיבוי מרכזה וטיפוחו, במיוחד לאור הפוטנציאל בפרויקט הרכבת הקלה בירושלים הנבנה בתקופה זו. כתוספת מדגישים המתנגדים כי הפרויקט רחב ההיקף יגזול כספים ותשומת לב הנדרשים לשם טיפול במרכז העיר ובשכונות החלשות. על מנת להוכיח טענה זו יזמה מקימת קואליציית הארגונים למען ירושלים "ירושלים בת קימא", נעמי צור, בדיקה של עתודות הקרקע בעיר, אשר הוכיחה כי ניתן להוסיף את כל יחידות הדיור הנדרשות בתוך תחומי העיר.

כמו כן מציינים המתנגדים כי אין צורך בבנייה המאסיבית המתוכננת כחלק מן הפרויקט מכיוון שלירושלים ישנן מספיק עתודות קרקע בתוכניות קיימות בתוך השטח הבנוי של העיר גם ללא יציאה מערבה. לטענתם ניתן להשתמש לדוגמה בטכניקה של פינוי בינוי וכך גם לטפל בכמה מהמוקדים הנחשלים של העיר. טענות נוספות שנשמעות מקרב גורמי ימין גורסות כי יש לבנות את ירושלים מזרחה על השטח המכונה "E1" וכך לשפר את מעמדם של השטחים ממזרח לירושלים כמו גם של מעלה אדומים בדיונים על הסכם שלום עתידי.

מצדדי התוכנית טענו כי מאחר שמחירי הדיור בירושלים עולים, צעירים עוזבים את העיר. עוד טענו כי הגופים הירוקים מכשילים את התכנון בתוך העיר, והופכים אותו למעשה לבלתי ישים.

שיאה של ההתנגדות לתוכנית באה לידי ביטוי בהפגנה שהתכנסה מול משרד הפנים, כאשר הייתה אמורה להתקבל ההחלטה הסופית בנוגע לתוכנית ב- 17 באוקטובר 2006 בכינוס של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. ההחלטה נדחתה ל-6 בפברואר 2007, לשם בחינת עתודות קרקע חלופיות לבנייה בירושלים ובעיות נוספות שעלו מהתוכנית.

סופה של התוכנית

ב-24 בנובמבר 2006 הודיע ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי כי הוא מסיר את תמיכתו מהתוכנית, ומתכוון לקדם במקומה תוכניות בנייה בירושלים עצמה, בשיתוף עם הגופים הירוקים. לופוליאנסקי אף כתב זאת במכתב רשמי לרם בלינקוב - מנכ"ל משרד הפנים ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, וב- 29 בינואר 2007 פורסם דו"ח של המתכנן תומר גוטהלף, אשר מונה על ידי מינהל התכנון, וקבע כי ישנן מספיק עתודות קרקע חלופיות בירושלים, ואין צורך לממש את התוכנית.

ב-6 בפברואר 2007 החליטה הוועדה הארצית לתכנון ובנייה לאחר דיון של 5 שעות, לדחות את תוכנית ספדיה באופן סופי. ההחלטה התקבלה ברוב של 24 חברי מועצה שהתנגדו לתוכנית לעומת 3 שתמכו בה.

מחוץ לבניין משרד הפנים הפגינו כל זמן הישיבה מאות מפגינים, רובם בני נוער וסטודנטים, שקראו לחברי המועצה לבטל את התוכנית ולסגת ממנה.

יוזמות לחידוש התוכנית

החל מ-2015 מקודמים מספר תוכניות באזור, דרך הוועדה לתכנון מתחמים מועדפים לדיור (תוכנית ממשלתית להאצת היצע הדירות בישראל). בין השאר ברכס לבן, בו אישרה, בספטמבר 2017, המועצה הארצית לתכנון ובנייה בניית 4,500 יחידות דיור על שטח של 600 דונם. בדצמבר 2018 הופקדה תוכנית לבניית 5,250 יחידות דיור ו-300 חדרי מלון במקום.

ראו גם

• פרבור
• הרי ירושלים
• הפארק המטרופוליני של ירושלים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוכנית ספדיה בוויקישיתוף

• אסתר זנדברג, ממערב תיפתח הרעה, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2003 - מאמר נגד התוכנית
• אורי שטרית, הפיתוח חיוני לירושלים, באתר הארץ, 10 בינואר 2004 - מכתב תגובה של אדריכל אורי שטרית, מהנדס העיר ירושלים, בעד התוכנית
• עזרי לוי, לפני שירושלים מזדקנת, באתר ynet, 15 בדצמבר 2005 - מאמר בעד התוכנית
• נעמי צור, התקף לב לירושלים, באתר ynet, 16 באוקטובר 2006 - מאמר נגד התוכנית
• עמית פוני, לא להתפשטות מערבה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2006 - מאמר נגד התוכנית
• נטע סלע, בצל המחאה: ההחלטה על תוכנית ספדיה נדחתה, באתר ynet, 17 באוקטובר 2006
• יהונתן ליס, לופוליאנסקי יקפיא תוכנית ספדיה לפיתוח י-ם מערבה, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2006
• דוד הכהן, דו"ח: אין צורך במימוש מיידי של תוכנית ספדיה, באתר ynet, 29 בינואר 2007
• נטע סלע ולילך שובל, המחאה השתלמה: תוכנית ספדי בוטלה, באתר ynet, 6 בפברואר 2007